פסק-דין בתיק ת"א 6182-07

נתוני רקע ועובדות

1.         התובע, בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הבנק"), הגיש תביעה זו, בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבע בגין חוב שנוצר לטענתו עקב חתימתו של הנתבע ביום 29.10.97 על כתב התחייבות וערבות (להלן: "הערבות") להחזרת הלוואה בסך 35,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה") שניתנה ביום 29.10.97 למר שמואל גורן ז"ל (להלן: "החייב" או "המנוח"). החייב לו ערב הנתבע, לא עמד בתנאי ההלוואה. ביום  4.11.97 הוגבל החשבון וביום 27.5.98 ניתן פס"ד כנגד החייב. חובו של החייב לא נפרע וננקטו נגדו הליכים בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: "ההוצל"פ"), במסגרת תיק הוצל"פ מספר 02-04408-99-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). נכון ליום הגשת התביעה עמד חובו של החייב, שהלך בינתיים לבית עולמו, על סך של 162,628 ש"ח. לפיכך, ביום 20.03.07 הגיש הבנק תביעה זו כנגד הנתבע מתוקף היותו ערב בטענה כי הנתבע חייב ביתרת חובו של המנוח בתוספת הפרשי ריבית כמקובל בבנק.

ביום 28.5.07 נתן כב' הרשם א. שדה לנתבע רשות להתגונן, ותצהירו הפך לכתב הגנה. ביום 14.11.07 הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד עיזבון החייב (צד שלישי מס' 1, להלן: "העיזבון"), אשת החייב, הגב' טובה גורן (להלן: "גב' גורן"), וכנגד כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ (להלן: "הכונס"). לאחר הדיון מיום 27.4.11, הוסכם  בין הצדדים כי הצד השלישי מס' 2, אלמנת הנתבע, גב' גורן, תימחק מהתובענה. הצדדים שנותרו, הגישו את סיכומיהם ועת ליתן פסק דין. תחילה אציג בתמצית את טענות הצדדים.

טענות הבנק

2.         לטענת הבנק סמוך למועד הגשת התביעה דנן, ביום 12.3.07, עמד בספרי הבנק החוב מושא ההלוואה על סך של 162,628 ש"ח. אין למעשה מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע חתם על כתב הערבות כערב ואין גם מחלוקת בין הצדדים בנוגע ליתרת חוב ההלוואה כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרי הבנק. לפיכך הבנק מתייחס לטענותיו השונות של הנתבע, כפי שעלו בהליכים שהתקיימו.

באשר לטענת ההתיישנות או השיהוי, הבנק טען כי טענה זו הינה חסרת שחר. עילת התביעה כנגד הנתבע, הערב, קמה רק לאחר מתן החלטה בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב, והחלטה שכזו לא ניתנה עד היום וזאת עקב התנגדותו של הנתבע בעצמו. בשנת 2004 פעל הנתבע לעיכוב הגשת התביעה כנגדו, ולסיכול תשלום החוב מכוח ערבותו, וזאת מכוון שטען כי טרם מוצו הליכי הגבייה כנגד החייב.  למעשה רק לאחר פטירת החייב, הוסר המחסום שיצר הנתבע וניתן היה להגיש את התביעה כנגדו מכוח הוראת סעיף 17ג (ב)(1) לחוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הערבות").

באשר לטענת הנתבע למצג שווא, משיב הבנק כי הנתבע ידע כי הערבות עליה הוא חותם מיועדת להלוואה שנטל המנוח בלבד. הבנק מפנה למסמך שנכתב על ידי הנתבע לאחר שחתם על כתב הערבות וממנו עולה במפורש כי הנתבע ידע שהוא חותם כערב להלוואה שנטל המנוח בלבד. זאת ועוד, הנתבע חתם על כתב הערבות ביום 28.10.97 בעוד שמנוח חתם על אותו המסמך כבר ביום 20.10.97. הנתבע חתם על המסמך עליו התנוססה חתימתו של המנוח בלבד ואף קיבל לידיו העתק של כתב הערבות.  הנתבע היה גם מודע למצב היחסים בין המנוח לגב' גורן שכן הוא היה קרוב משפחה של המנוח, וכמו כן גילה חוסר אכפתיות בכל הנוגע למהותו של כתב הערבות. חוסר עניין זה מחזק את הטיעון כי הנתבע היה נחוש לחתום כערב למנוח.

3.         באשר לטענתו של הנתבע כי החתימו אותו כערב על מנת לקבל ביטחון לחוב שלא שולם כסדרו, הבנק דוחה את הטענה מכל וכל וטוען כי חשבון הבנק נוהל באופן תקין במשך 8 חודשים שקדמו למתן ההלוואה. העדות הטובה ביותר לכך היא העובדה שהבנק הסכים לשחרר את גב' גורן מהחשבון. אם הבנק לא היה סבור שהמנוח לא יכול להמשיך לנהל את החשבון בצורה תקינה, הוא לא היה מסכים לשחרר את גב' גורן ובמקום זה היה מעביר את התיק להליך משפטי. העובדה שהבנק הסכים להעמיד חלק מהחוב בהסכם ההלוואה, מוכיח כי הוא הגיע להבנה עם המנוח כי הוא ממשיך בפעילות שוטפת. בנוסף מחקירת מצבו הכלכלי של המנוח עולה כי מצבו הכלכלי היה מצוין עובר למועד החתימה על הערבות, שכן על בסיס מצבו הכלכלי האיתן פסקו לגב' גורן כ - 10,000 ש"ח בחודש דמי מזונות.  הבנק מכחיש גם את טענתו של הנתבע כי בעת החתימה על כתב הערבות נתנו לו להבין שמדובר בערבות לכיסוי יתרות חובה כשלמעשה נותרה בחשבון חובה על גבול מסגרת האשראי. לטענתו בנוסף להסבר שניתן לנתבע ע"י פקידת הבנק, מצוין בכתב הערבות במפורש כי מדובר בהסדר כיסוי חובה, להבדיל מהסדר לסילוק חוב. בנוסף, היתרה שנותרה בחשבון הייתה יתרה שתאמה את מסגרת האשראי שהוקצתה למנוח. הבנק ממשיך ומתייחס לטענותיו של הנתבע בנוגע לניהול הליכי ההוצל"פ. לטענת הבנק בנסיבות המקרה גם אם היה פועל באמצעות כונס הנכסים למימוש זכויותיו של המנוח בדירת המגורים ובחנות הצמודה אליה, לא היה מרוויח מכך דבר ועל כן לא היה במימוש שכזה כדי לסייע לנתבע. באשר לטענה כי הנתבע לא קיבל הודעה אודות הגשת התביעה כנגד המנוח ועל כן נגרם לו נזק כספי משמעותי, הבנק טען כי אין בטענה זו כדי להוות הגנה ראויה בתביעת נושה כנגד ערב.

טענות הנתבע

4.         הנתבע טען כי הבנק הפר באופן שיטתי ובחוסר תום לב את חובת הגילוי הקבועה בחוק הערבות, ובכללי הבנקאות השונים. לטענתו במעמד החתימה על הערבות הוסבר לו כי מדובר בהלוואה על סך 35,000 ש"ח בלבד והלווים הם המנוח וגב' גורן יחדיו. לטענתו הוא לא היה מודע לעובדה שגב' גורן נגרעה מהחשבון בסמוך לחתימתו על כתב הערבות. מטרת ההלוואה, כפי שהוצגה לפניו, הייתה מצג שקרי של הבנק שכן יתרת החובה בחשבון הייתה בסך של כ - 55,000 ש"ח ועל כן למרות שמטרת ההלוואה המוצהרת הייתה כיסוי יתרות חובה, גם לאחר הזרמת ההלוואה לחשבון הוא נותר בחריגה. זאת ועוד, לטענת הנתבע לא נאמר לו כי מדובר בחשבון עסקי בנוסף לחשבון פרטי. כמו כן הבנק לא גילה לו כי ביום החתימה על הערבות סירב הבנק לכבד שיק הנמשך מהחשבון, בסך של 1,984 ש"ח. ביום 4.11.98, כשבוע לאחר הכיסוי הלכאורי של יתרות החובה הוגבל החשבון האמור. לאור האמור טען הנתבע כי הבנק הפר את חובת הגילוי הקבועה בחוק הערבות ובכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב -  1992 (להלן: "כללי הבנקאות").

הנתבע הוסיף וטען כי מחדלי הבנק לא פסקו גם לאחר החתימה על הערבות. לטענתו המנוח לא שילם ולו תשלום אחד על חשבון ההלוואה ולמרות זאת הבנק לא שלח לנתבע אפילו הודעה אחת שבה הוא מיידע לו על המצב. גם לאחר שהבנק החל בהליכים משפטיים כנגד המנוח, ולאחר שניתן פס"ד ביום 27.5.98 ונפתח תיק ההוצל"פ, הבנק לא מסר הודעה לנתבע עד למרץ 2004.  עוד לטענתו, הבנק הגיש את התובענה כנגדו בשנת 2007, לאחר חלוף למעלה מ - 10 שנים מהיום שניתנה בו ההלוואה, בשיהוי קיצוני. לטענת הנתבע הבנק והכונס מטעמו לא עשו למען גביית החוב את הפעולות הנדרשות והסבירות, גם בשנה שחלפה מיום הגשת הבקשה למיצוי הליכים. לאור השיהוי טען הנתבע כי הבנק מנוע מלתבוע את הריבית החריגה ואף את הפרשי הריבית וההצמדה. הבנק, אשר חישב את סכום החוב לפי שיעור הריבית החריגה הנהוגה בבנק, וזאת בניגוד להוראות חוק הערבות, הינו בעל תפקיד לא מבוטל בתפיחת החוב משנת 1997, כאמור בין היתר ככל שהדבר נוגע לשיהוי בהגשת התביעה, בניהול תיק ההוצל"פ ובהליכי הכינוס. הנתבע ממשיך וטוען כי הכונס מטעם הבנק פעל לאורך שנים בזלזול כלפי הנתבע והן כלפי חובותיו ככונס נכסים. התנהלותו של הכונס גרמה לנתבע לטענתו לנזק בלתי הפיך של ממש. מיום שמונה ככונס נכסים הוא תפס חזקה בנכסי המנוח, אך לא פעל בפעולות נדרשות ככל שהדבר נוגע לנכס המקרקעין המורכב מדירת מגורים ישנה ומחנות הסמוכה לה בשכונת בת גלים בחיפה הידועה כחלקה 9/4 בגוש 10817 (להלן: "הנכס"). הכונס לא עשה דבר במסגרת תפקידו; הוא לא רשם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, לא הגיש דו"ח כונס או בקשה למתן הוראות לראש ההוצל"פ, לא ביצע שומת מקרקעין, לא עשה מאומה להשכרת הנכס או ניסה למוכרו.

5.         באשר לעיזבון, לטענת הנתבע המנוח וגב' גורן הטעו אותו ביודעין ובחוסר תום לב לחתום כערב להלוואה שמשמעותה חיוב מיידי לחוב קיים. טענתה של הגב' גורן כי הנסיבות המשפחתיות ומצב החשבון היו ידועים לנתבע טרם החתימה על הערבות הינן חסרות תום לב ומוכחשות ע"י הנתבע. לטענתו כלל לא ידע על הפרדה בין המנוח לגב' גורן טרם חתימתו על הערבות וכן לא ידע על הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו. גב' גורן הינה היורשת של עיזבון המנוח, והיא יחד עם המנוח פעלה לאיין את גביית חובותיהם ביודעין, בחוסר תום לב ומבלי לתת כלל את הדעת על מחויבותם כלפי הנתבע אשר חתם מטוב ליבו על הערבות עבורם. על כן, לאור האמור, ככל שיגרמו לנתבע נזקים יש להטיל חובה על הצדדים השלישיים לשפות את הנתבע בגין הסכומים שיחויב בהם.

טענות העיזבון

6.         לטענת העיזבון מאחר ואין הוא אישיות משפטית היכולה לתבוע או להיתבע באופן עצמאי יש לדחות או למחוק את ההודעה כנגדו. באשר לתביעה לגופה, גב' גורן מעולם לא התגרשה מהמנוח באופן רשמי, הגם שחיו בנפרד במשך שנים רבות, ולפיכך היא היורשת החוקית של המנוח למרות שרשויות המדינה סירבו להכיר בה כאלמנה לצורך חוקי הביטוח הלאומי. נכסי העיזבון כוללים, לאחר הפעולות שננקטו ע"י הבנק במסגרת תיק ההוצל"פ, 1/6 מהנכס (המהווים מחצית מזכויותיו של המנוח בנכס אשר הזכויות בו נחלקו בין המנוח לאחיו). על 1/6 מהנכס המהווים כאמור את מלוא נכסי העיזבון, הוטל עיקול מכוח פעולותיו של הבנק וכן מכוח פס"ד שניתן בתביעת מזונות, שהוגשה ע"י הגב' גורן ושלשות בנותיה. לטענת הגב' גורן היא מעולם לא קיבלה ולו אגורה אחת מהמנוח עבור דמי מזונות לה ולבנותיה, ולפיכך זכויותיהן לגביית המזונות בעינן עומדות. עוד לטענתה, החזקה בנכס הייתה בידי הכונס עד להודעתו הדרמטית בדיון מיום 27.4.11 לפיה השתחרר לבקשתו מתפקידו. אין מחלוקת כי לא ניתן לחלק את נכסי עיזבון ולפיכך, חל בעניינו סעיף 126 או סעיף 133 לחוק הירושה, תשכ"ה 1965. בנסיבות תיק זה, הגב' גורן סבורה כי אין לראותה כאחראית לחובות עיזבון בעלה המנוח ממנו חיה בנפרד שנים רבות. זאת ועוד, משחובות המזונות לבנותיה קודמים לחובות הבנק, עולים על שווי נכסי העיזבון ויסולקו רק עם מכירת הנכס, ברור כי לגב' גורן לא יישאר דבר מהעיזבון. זאת ועוד, בשנת 2002 שילמה הגב' גורן סכומים לא מבוטלים לבנק כנגד הבטחה כי לא ינקטו כנגדה הליכים נוספים אולם בשנת 2011 מצאה עצמה הגב' גורן נגררת שוב להליכים משפטיים, אותם יזם למעשה הבנק. באשר לטענות הנתבע כי הגב' גורן הטעתה אותו ביודעין ובחוסר תום לב לערוב להלוואה, הגב' גורן דוחה טענה זו מכל וכל. הגב' גורן עברה לטענתה מסכת קשה של אלימות מצד המנוח ונמלטה מבעלה האלים יחד עם בנותיה כאשר הבגדים שעל גופן הם רכושן היחיד. הגב' גורן נגרעה מהחשבון המשותף עם המנוח ע"י הבנק קודם לחתימתו של הנתבע על הערבות והיא אינה מעורבת בכל דרך או צורה בחתימת הנתבע כערב.

טענות כונס הנכסים

7.         ראשית כונס הנכסים טוען כי הנתבע ידע את עובדת היותו הערב היחידי להלוואה אותה לקח המנוח. באשר לתביעה לגופה, הכונס טוען כי במסגרת הליכי ההוצל"פ ננקטו כל ההליכים הסבירים בנסיבות העניין לגביית החוב, אולם ללא הצלחה. ביום 7.6.99 וביום 7.4.02 בוצעו כנגד המנוח עיקולי צד ג' גורפים אולם עיקולים אלה לא תפסו בנכסים ברי מימוש, למעט סכומים זניחים. לא הייתה כל תועלת כלכלית בניסיון מימוש של מכוניתו של המנוח, מסוג אופל אסקונה, שנת ייצור 1983, אשר בחקירת יכולת ביום 5.12.03  הצהיר עליה המנוח כמושבתת. רשם ההוצל"פ חקר את המנוח ביום 5.12.03 וקבע כי יכולת התשלום החודשית שלו עמדה על סך של 400 ש"ח לחודש. גם בצו תשלומים זה לא עמד המנוח. באשר לנכס אליו התייחס הנתבע בסיכומיו, טען הכונס כי לאחר שמונה ככונס נכסים ביום 23.9.99 על זכויות המנוח בנכס, הגיע למסקנה כי אין כל תועלת כלכלית במימוש הנכס.

למנוח 1/3 מהזכויות בנכס כאשר על מחצית מחלק זה ניתן פס"ד הצהרתי לטובת גב' גורן.  בנוסף לכך, על 1/6 הזכויות הנותרות נרשם לטובת הגב' גורן עיקול אשר אותו פתחה נגד המנוח בלשכת ההוצל"פ ברחובות. זאת ועוד, הגב' גורן גם התנגדה להליכי המימוש של הנכס והגישה בקשה לעיכוב הליכי המימוש, דבר אשר טרפד לחלוטין כל סיכוי של הבנק לגבות את חובו ממימוש הנכס, שהרי לזכות לדמי מזונות על פניו יש דין קדימה. מאחר וחלקו של המנוח ממימוש הנכס היה מסתכם לכל היותר ב - 60,000 ש"ח ומאחר ויתרת החוב בתיק המזונות עלתה על 200,000 ש"ח, ברור כי הסכום כולו היה נבלע לטובת החוב בתיק המזונות. אם לא די בסיבות אלה, יש לציין כי במועדים הרלוונטיים לצורך מימוש הנכס היה צריך להגיש תביעה לפירוק שיתוף, שכן כל עוד המנוח היה בחיים הוא היה דייר מוגן בנכס, המוגן מכוח הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. לאור כל האמור טען הכונס כי יש לדחות את הודעת צד ג' כנגדו.

דיון

8.         הערבות לטובת תאגיד בנקאי היא חוזה אשר מטיל על הערב את החובה לקיים חיובו של אדם אחר, וזאת לעיתים קרובות מבלי שהערב יקבל תמורה על כך. מצב דברים זה דורש נקיטת אמצעים אשר יבטיחו, במידת האפשר, הבנה מצד הערב אודות מהות ההתחייבות אשר הוא מסכים לקבל וגובהה. מטרה זו תושג בהטלת חובה על הנושה, קרי הבנק, להסביר לערב ולגלות לו פרטים מהותיים על העסקה (ראה: פרופ' ר. בן אוליאל, דיני בנקאות: ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך [ תשס"ב - 2002] עמ' 52).